גם באינטרנט אנחנו אוהבים להתחפש, מאחורי אותיות ופיקסלים. לכבוד חג התחפושות, אני מגיש לכם סקירה קצרה עם דעות בין השורות, של הזהות האינטרנטית מהטוקבקיסט האנונימי, הבלוגר הממותג ועד האווטאר המשודרג.

הטוקבקיסט האנונימי

ייתכן שאחד העם היה הכינוי הטוקבקיסטי הראשון, משום שהרעיון המקורי הוא שכל גולש, כל אדם מן היישוב יכול להגיב לכתבה/מאמר/ידיעה או פוסט שזה עתה קרא. אותו טוקבקיסט לא צריך להיות עיתונאי או משכיל כדי להביע את דעתו וזאת מתוך תפיסה אידיאלית של שוק דעות חופשי וחופש הביטוי באינטרנט ובכלל. הטוקבקיסט יכול להביע את דעתו בחסות האנונימיות (אפילו אם נתן  פרטים מזהים כמו "משה, מלצר, חולון"), ולעיתים אלו דעות שאינן נושאות חן בעיני אנשי ציבור למיניהם.  בהמשך התפתחה תרבות הטוקבקיסטים בתשלום ממניעים יחצניים ושיווקיים וגם זה סוג של מקצוע…

הבלוגר הממותג

בלוגרים רבים מוסיפים לעצמם כינוי בדומה ל"שם ספרותי" שאימצו בעבר סופרים דגולים או "שם במה" שקבלו שחקנים, רגע לפני שצבעו שערם לבלונד. הכינוי אינו מסתיר את זהותם, אלא נועד להוסיף לאישיותם פן נוסף, אם תרצו התדמית שהם רוצים ליצור לעצמם. כך הפך הכינוי של הבלוגר לפרסונה התקשורתית שלו, למשל כמו Velvet. ברשת קל יותר לקשר אותם לכינוי שלהם מאשר לשמם האמיתי. אנשי ציבור, בעלי תפקידים בכירים וסלבריטאים מן השורה מחזיקים בלוגים בשמם האמיתי, אך הפעם הזהות המסתתרת היא של "בלוגר הצללים".

האווטאר המשודרג

העתיד כבר כאן והוא צופן לנו אפשרויות מעניינות יותר לשחק עם הזהות הוירטואלית. למשל, גולשים לא רק בוחרים כינוי, אלא גם מראה ומקצוע חדשים בסקנד לייף. הם יוצאים לדייטים, מתחתנים, עושים עסקים ואפילו מרוויחים כסף אמיתי. הצצה ל'פרילנד' של גור בנטוביץ' מביאה לנו סדרת וירטואליטי ישראלית בסינימטק. http://www.youtube.com/watch?v=okc1s3nZauM

האווטאר של גיזמוז התחיל אי שם בשנות התשעים, והתפתח להיות כוכב הוליוודי שקיבל כמובן תהודה רצינית ברשת. הסרט "אווטאר" נושא גם מסרים חברתיים-סביבתיים-פוליטיים והפך גם בחיים האמיתיים לסמל למאבק המדוכאים ובמחוזות מסוימים לפרודיה על סלבריטאים.  משם התפתח גם ה"גרווטאר", מעין אווטאר גלובאלי שמאגד תחתיו את כל הדמויות הוירטואליות שלך ברשת.

ויש אנשים עם חזון אמיתי שטוענים שיגיע היום ובו נוכל לצאת כדמות וירטואלית מהאינטרנט והפיקסלים יקרמו עור וגידים. אומנם נשמע בדיוני, אבל גם שיבוט אנשים, לא?

לסיום, אני מכריז בזאת על תחרות תחפושות אינטרנטיות, אתם מוזמנים להצטרף לדף הפייסבוק של מפה או של אקליפטוס ולהעלות תמונות של תחפושות שלכם שקשורות לאינטרנט…יש גם פרס מגניבבב!

פורים שמח@*}:)!

תחרות תחפושות מהאינטרנט

אם 365 ימים בשנה אתם:
    מכורים לפייסבוק
          מחפשים בגוגל
             מתגלשים ביוטיוב
                  מצייצים בטוויטר
אז עכשיו הגיע היום שבו אתם יכולים להתחפש למה שאתם אוהבים באינטרנט, ואפילו לזכות בפרס שווה!
כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להצטלם עם התחפושת האינטרנטית שלכם,
להצטרף לפייסבוק של "מפה" או של "אקליפטוס" ולהעלות את התמונה עם התחפושת על הקיר של "מפה" או של "אקליפטוס" עד יום ראשון, ה-28.2.

בעל התחפושת המקורית והמגניבה ביותר שקשורה לאינטרנט יוכרז כמנצח ביום שני ה-1.3, ויזכה ב: מנוי מתנה לשלושה חודשים מלאים לאפליקציית הסלולר מבית מפה – Mapa2go mobile ואם זה לא מספיק, אז אלבום "יום בעיר" מבית מפה הוצאה לאור!

המנצח ייקבע על פי כמות התגובות החיוביות (comments ו-likes), ועל פי שיפוט צוות "אקליפטוס".

תקנון התחרות:
א. הפרטים – מהלך התחרות:
1. פרסום התמונה של תחפושת מהאינטרנט, בהסכמת בעל התחפושת.
2. התמונה תעלה בשורת הסטאטוס על גבי ה-wall של דף המעריצים של "אקליפטוס".
3. כל התמונות חייבות לעלות החל מה-25.2 עד ה-28.2. בשלב זה תיסגר התחרות.
4. המקום הראשון ייבחר במשותף על ידי צוות שיפוט של "אקליפטוס" לפי רמת המקוריות, ועל ידי כמות התגובות החיוביות ממשתמשים שונים, שיופיעו בהמשך לשורת הסטאטוס.
5. לא תעלה כל תמונה שיש בה תוכן פוגעני (תוכן פורנוגראפי, תוכן אלים, תוכן גזעני וכדומה)
6. הזוכה במקום הראשון יקבל מנוי מתנה לשלושה חודשים מלאים לאפליקציית הסלולר מבית מפה – Mapa2go mobile
ואלבום "יום בעיר" מבית מפה הוצאה לאור
ב. השתתפות:
1. מי יכול להשתתף? כל הגולשים החברים בדף המעריצים של "אקליפטוס".
2. מי לא יכול להשתתף? עובדי חברת "אקליפטוס".
ג. ההסברים הזוכים:
1. המשתתפים מסכימים כי חברת "אקליפטוס" רשאיות לעשות כל שימוש בתמונות שיתמודדו
בתחרות לרבות פרסומן באינטרנט, בדפוס או בכל מדיה אחרת – זאת תוך פרסום שמו
של המצולם, בעל התחפושת.
2. למען הסר ספק, הזוכה בתחרות לא יקבלו תשלום נוסף עבור הפרסום, אם יהיה, מלבד
הפרסים שפורטו מעלה.

חברת "אקליפטוס" שומרת לעצמה את הזכות לשנות את תנאי התחרות בכל עת.
ט.ל.ח.

ההקדמה מהפוסט המשותף לקוחה מהבלוג של זהר אוריין

Deloitte אחת מחברות ראיית החשבון הגדולה בעולם, החליטה לשים קץ לתפיסה השמרנית כלפי חברות לראיית חשבון ולהראות שיש גם צד מגניב בעבודה בחברות כאלה. אכן הצדק אתה, וקיים צד כזה. היוזמה: Deloitte Film Festival. החברה פנתה לעובדי החברה והציעה להם לעשות סרטים קצרים שיענו על השאלה “מהי Deloitte עבורם”. התוצאות: מעל ל2000 עובדים השתתפו בתחרות והופקו כ- 400 סרטים ! החברה פתחה ערוץ ייעודי ב- YouTube ערוץ שאיפשר  לאנשים להצביע עבור הסרט האהוב עליהם. הבאז ברשת עשה את העבודה. המגזין Businees Week הכתיר את Deloitte כאחד ממקומות העבודה שהכי כדאי להתחיל בהם את הקריירה. והתוצאות לא איחרו להגיע; מספר המועמדים שהגישו מועמדות לחברה ב- 2008 עמד על  55,674 איש וב- 2009 קפץ ל- 65,492 איש.

צוות אקליפטוס כתב ביקורת מורחבת אתם מוזמנים לקרוא:

רבים כתבו על הקמפיין המוצלח של  Deloitte Film Festival…הקמפיין קיבל בעיקר תגובות חיוביות והנה כמה דוגמאות לבאז שהוא יצר בקרב בלוגרים שונים:

http://mikeg.typepad.com/perceptions/2008/03/time-out-for-a.html

מייק מגדיר את הקמפיין בתור קמפיין וידאו חברתי ומוצלח שיצר קהילה, וגם הצליח לייצר הרבה באז, הרבה כיף ובעיקר מעורבות רבה. הקמפיין הצליח ליצור מעורבות של יותר מ30,000 עובדים!! .

http://talkingic.typepad.com/foureightys_lee_smith_tal/2007/09/deloitte-film-f.html

לי כתב פוסט על התהליך שנוצר, באיזה שלבים נוצרה המעורבות הגדולה והחיובית ואיך הקמפיין כל כך הצליח. אני ולי חושבים אותו דבר, גם אני חושבת שהקמפיין הוא שימוש מדהים בכלי המדיה החברתית, זוהי דוגמא מקסימה ליצירת באז והנעה לפעולה.

הקמפיין יצר מסלול נהדר לגיבוש קבוצות של עובדים יחדיו, בנוסף לכך זה יצר תחרותיות חיובית ובריאה בין העובדים בעקבות הבאז שנוצר. הקמפיין יצר קטעי וידאו חכמים, מעיין "מאחורי הקלעים" קטנים שהיוו חלון שקוף לאיך החברה פועלת וניראית, איך העובדים מרגישים ומהן החוויות שלהם – החלון שנוצר פתח הזדמנויות הצצה של העולם החיצון פנימה, מה שלעניות דעתי רק יוצר עוד באז ועוד התעניינות. וחוץ מזה, ביננו, מה יותר גאוני מלערב את העובדים ולהניע אותם לפעולה, הם הרי הלב הפועם של הארגון, מה שמחייה אותו כל בוקר מחדש.

http://www.internalcommshub.com/open/channels/casestudies/deloitteviral.shtml?mxmroi=7046940/24972519/false

בריאן מספר על התהליך והיתרונות הרבים של הקמפיין. כחיזוק לדברי בריאן, אני חייבת להדגיש שהקמפיין ניחן בכמה נקודות מפתח חשובות שהייתי מיישמת בכל קמפיין:

1. פשטות ונוחות – הכלים נוחים, אפשר לצלם וידאו במהירות ולשתף ברשת בקלות.
2. הנעה לפעולה – קריאה נחרצת לקבלת תוכן גולשים (UGC ) – הרי מי לא אוהב לראות ולהיראות?
3. באז חיובי שגורם למעורבות – אם נוצר באז מסרטון גולשים, יגיע עוד סרטון גולשים, הגולשים ישתפו בתוך הארגון וגם מחוצה לו, באז ויראלי חזק יוצר עוד כדור שלג של באז ויראלי נוסף.
4. הצצה למשהו אמיתי וכנה – הצצה לתוך חיי הארגון, פנייה אישית ואנושית יותר, ולא קמפיין מעיק ומיותר. תוכן אמיתי מאנשים אמיתיים, תוכן שבא מחוויות, מרגש, מרצון חופשי. מה יותר כנה ומדהים מזה?

אסיים בציטוט מקסים מהפוסט של בריאן, שלעניות דעתי זה לב הקמפיין וזוהי הסיבה המרכזית שהוא הצליח: Showing a real human side"", וכמובן גם שימוש נכון ויעיל בכלי המדיה החברתית.

לחצו כאן על מנת לקרוא את הפוסט המשותף

בא לשכונה באזז חדש

אצל יזמים אומרים שגם אם חשבו על רעיון מסוים קודם, עדיין אפשר לעשות אותו…

מסתבר שגוגל מסכימים עם העניין והרי פייסבוק לא רשמו פטנט על "רשת חברתית" ומכאן הדרך קצרה אל הרשת החברתית של גוגל: הגוגל באזז.

אז מה היה לנו? מנוע חיפוש שכולם מנסים לפצח, ג'ימייל, אייגוגל, גוגל טרנדס, גוגל אדס, גוגל אדוורדס, גוגל אלרטס, גוגל ווייב (זוכרים את זה?), גוגל ארף, גוגל מפס, גוגל רידר וכמובן ה"קוגל" (הגוגל היהודי) ובלי לשים לב נכנסנו לעידן הגוגליזציה (שזה כמו גלובליזציה, רק של ….)

בעקבות זאת יצוצו מחאות והפגנות כמו פטריות אחרי הגשם, אבל גוגל לא יתעצבן, זה רק יקדם אותו עוד ועוד…

אם פעם היו מושגים כמו "מדורת השבט" או "כפר גלובאלי", היום מדברים על "מדורת הגוגל" או "כפר גוגלי" והשאלה הנשאלת היא, האם מפריע לנו שכל הכוח והמידע מרוכזים במקום אחד או שדווקא נוח לנו שיש מקום שבו אפשר לעשות הכל וכולם נמצאים שם, וזה מה שבסופו של דבר יחבר את כולנו, יאחד אותנו לאנרגיה קוסמית אחת ויביא שלום לכל מדינות העולם (שיש להן אינטרנט כמובן)…

בכל מקרה, הרשת מזמזמת על הגוגל באז, דבר שהיה לגמרי טבעי וצפוי. בטוויטר צוחקים על כל אנשי השיווק שרצים לכתוב על הגוגל באז בלי היכרות או תקופת התנסות, שזה בעצם אומר שהם צוחקים על עצמם ואנחנו מצטרפים לצחוקים. ביוטיוב תמצאו מאות סרטוני הדרכה, הבאתי לכם את זה ואת זה ובמשבל, שכבר שמו כפתור לגוגל באז שלהם, כתבו מאמר מעניין שמנסה לנבא מה יקרה עכשיו לטוויטר ולפייסבוק.

אז אם נתייחס רגע לממשק עצמו, הוא אכן נוח וידידותי ומאפשר עיצוב. בכל זאת חיסרון ה"צעירות" מתבטא בכך שעדיין לא פיתחו לו אינספור אפליקאציות ויישומים וגם לא משחקים של גידול ירקות ועיזים, ואולי טוב שכך?

גוגל הומצא ב-"1984"

ונחזור קצת לתיאורית הקונספירציה. ב-"1984", ג'ורג' אורוול מתייחס לעניין השפה. שימוש במילים מסוימות או אפילו מחיקת מילים מסוימות מהתודעה הציבורית יכולה לשנות מחשבות ולהדחיק רגשות. הפילוסוף מישל פוקו כתב על השפעתה העצומה של השפה על התרבות. מי שבוחר את המילים יכול באופן תיאורטי-ציני גם להשפיע על צורת החשיבה.

בשנת 2010, גוגל הולך לתעדף סטאטוסים, לינקים ורעיונות שמקבלים הכי הרבה תגובות בגוגל באז. האם כעת יהיה גם SEO ברשתות חברתיות?

האם אתה לידר או לוזר?

אז מה זה בעצם אומר להצליח בפייסבוק? אם אתה מעלה בסטאטוס "מי רוצה לבוא לים או לפאב או לסופ"ש באיטליה" ומיד יש לך עשרות חברים מגיבים ומתנדבים? אם אתה מצליח ליחצ"ן מסיבות בפייסבוק? אם פייסבוק הכניסה אותך לרשימה השחורה בגלל שיש לך מעל 5,000 חברים גם אם צרפת אלפי אנשים שאתה לא מכיר, השתלטת על החברים של החברים והפכת למטרידן סדרתי? או אולי אם הצלחת להתחתן מהפייסבוק? ומה עושה אותך פיסבוק וואנבי? אולי אם עשית לעצמך פאדיחות ב-Wall?

ב-Flix ניסו לבדוק את הנושא לפני מספר חודשים בתחרות "מלך הסטאטוס". הרעיון שעמד מאחוריה הוא לבדוק מיהו באמת מלך הפייסבוק, אבל חוץ מהמגניבות של המשתתפים שעמדו בכל הקריטריונים של המגניבות, האם היה להם משהו באמת חשוב להגיד? ואולי לא צריך להגיד משהו חשוב… אם נערוך סקר קטן, נראה לי שלא כולם יסכימו. יש כאלה שייקחו את הפייסבוק לכיוון המסחרי ויפתחו את העסק שלהם או המותג שלהם, יש כאלה שיקדמו מטרות שנראות להם חשובות ויש כאלה שסתם יספקו את האגו הראוותני שלהם.

קידום מטרות הכוונה היא בד"כ לעמדות בנושאים חברתיים-פוליטיים, תרומה לקהילה, החזרת גלעד שליט, בקיצור, מטרות ראויות. אבל כל אחד והמטרות שלו…

חברות ומותגים מנהל שיווק יקר, הרמת קמפיין מצליח שכולם השתתפו בו ודברו עליו? האם הקמפיין היה רדוד אך חמוד כמו למכור את החברים שלך או למצוא את הכפילים שלך או מצד שני האם הקמפיין שלך נתמך בכל כך הרבה שלטי חוצות שהוא קצת פספס את העיקרון של השיווק הרשתי? האם התחלת לבקש חברות מכל אדם כסנדי בר, כשגם לך וגם לו ברור שיש לסנדי בר האמיתית דברים יותר טובים לעשות?

בכל אופן, ב-PageData ערכו מדד הצלחה בפייסבוק, ודרגו את אותם אנשים (חלקם, מסתבר, מנהלים את הפייסבוק מהקבר) או משרדי היח"צ שמאחורי הקלעים לאלו שמובילים (Page Leadboard) לפי כמות חברים כמובן, אלו שהוסיפו הכי הרבה חברים (Top gainers) ו…(איך אפשר בלי) אלו שבסוף הרשימה (Top Losers)…

אז מה זה אומר לדעתכם להצליח בפייסבוק? והאם אתה מצליח בפייסבוק?

לבדיקת "בחן את עצמך – האם אתה לידר, וואנבי או לוזר בפייסבוק?" – לחץ כאן

האתר http://beautifulpeople.com מכריז ללא בושה שהוא אתר היכרויות לאנשים יפים בלבד ומכניס לכיס הקטן את כל מה שחשבתם עד היום על הסלצקיות במועדונים בתל אביב.

כמה שהרעיון הוא פשוט ואכזרי, כך הוא גם גאוני. כל אחד יכול לנסות להתקבל לאתר, כל שעליו לעשות הוא לשלוח מועמדות עם תמונות, והחברים באתר מדרגים אותו על סמך המראה החיצוני. וכך, באמצעות תהליך הצבעה דמוקרטי, אתה יכול להתקבל ואז האגו שלך יהיה בעננים או לקבל תשובה "מנומסת" שאינך מושך מספיק ולקפוץ מהמרפסת הקרובה.

מייסדי האתר  Robert Hintze ו- Greg Hodge (הם עצמם עומדים בסטנדרטים, לא?) כבר התרגלו לביקורת ולהשמצות נגדם וטוענים שהם אינם מתחסדים ואין מה לעשות, אנשים מעדיפים אנשים יפים. הם מדברים על מחקרים שמראים כי אנשים יפים מרווחים יותר ומצליחים יותר, אם בגלל ביטחון עצמי ואם בגלל הנטייה להתייחס אליהם יותר טוב.

ואכן העובדות מדברות בעד עצמן. האתר מצליח, הוא קיים כבר ב-16 מדינות, ביניהן ארה"ב, קנדה ומדינות אירופה ונכון לשנת 2008  יש באתר כ-175,000 מנויים משלמים ומרוצים (כמובן שהם מרוצים, הם הרי קיבלו "חותמת יופי"). לפי הנתונים שלהם, מתקבל בממוצע אדם אחד מתוך 13 ויש הבדל בין הבחירות של גברים שמדרגים לפי מראה בלבד לנשים שמסתכלות גם על דברים אחרים כמו משכורת והשכלה. שלא לדבר על הפוטנציאל המסחרי- תארו לעצמכם מה אפשר לעשות עם מאגר של יפים יפות בתעשיית השיווק, הפרסום והבידור…

לאחרונה עלה האתר לכותרות, לאחר שנמחקו מתוכו כ-5,000 חברים בגלל שהעלו קצת משקל בחגים…אאוץ'. לאור הבאז שנוצר, זה התגלה כמהלך שיווקי מבריק. אפשר לטעון כי האתר מטפח את האובססיה והשאיפה למראה המושלם, אבל לא בטוח שהאינטרנט צריך לשרת את המטרה של חינוך החברה. זה לגיטימי לפתוח אתר שמכוון לשוק מסוים ועונה על צורך קיים בחברה, גם אם החברה חולה. נכון, מבחינה מוסרית יש כאן בעיה, אבל בינינו, מה למוסריות ולעסקים?

היום אני מצטער שלא חשבתי על זה קודם… טוב, אפשר לפתוח אתר היכרויות לאנשים עשירים בלבד, או אולי למוכשרים בלבד? רגע, זה בעצם הדה מרקר קפה, לא?

כמו כל יהודי טוב, גם לי יש נטייה לסכם את השנה החולפת ככל שמתקרבים לסוף השנה האזרחית (או סילבסטר, רחמנא ליצלן). כל אתר שמכבד את עצמו באינטרנט מעלה את סיכומי השנה במוסיקה, בקולנוע ובחדשות והפעם, בגלל תחום העניין המרכזי שלי, בחרתי לערוך את סיכום השנה ברשתות החברתיות.

מסתבר ששנת 2009 הביאה לנו לא מעט סיפורים הזויים ברשתות החברתיות, שאנו עדיין מנסים לפענח את טיבן האנושי-תרבותי-מסחרי. הבאתי לפניכם מבחר סיפורים שהדהימו אותי ואשמח אם תציעו סיפורים שאתם נתקלתם בהם, ולבסוף תצביעו עבור הסיפור ההזוי ביותר לשנת 2009.

דרך אגב, שקלתי אם להכניס כאן את הסיפורים החשובים, כמו בחירתו של אובמה, או להבדיל אי בחירתו של אחמדינג'אד, אבל החלטתי שחשיבותם של סיפורים אלו כבר דוברה מספיק…

אז יאללה, מוכנים?

מתחילים…

סיפור ראשון: האיש שמכר את החיים שלו באי ביי.

איאון אושר התעורר בוקר אחד בביתו שבפרת', כדי לגלות שאשתו עזבה אותו. מה נשאר לו לעשות? כמובן, להציע את חייו על כל תכולתם, כולל ביתו, מכוניתו, חבריו ואופנוע הים שלו למכירה פומבית באי ביי. במשך שלושה חודשים הוא העלה לרשת סרטונים על חייו וקיווה לסכום בן 6 ספרות, אולם כאשר הסתיימה המכירה ביוני השנה, הוא התאכזב לגלות שהסכום הגבוה ביותר היה "רק" כ-300,000$.

הסרטון שבו איאן מציע את חייו למכירה

סיפור שני: המובטלת שהפכה באמצעות יוטיוב לזמרת המצליחה ביותר .

למי שהספיק לשכוח, סוזן בויל, שהיתה בעבר הבדיחה של כפר נידח בסקוטלנד, הפכה תוך שבעה חודשים לאחד הפרצופים המוכרים בעולם. סרטון האודישן לתחרות הכישרונות הבריטית, אשר הועלה לאתר YouTube, הפך לתופעת אינטרנט וזכה לכ-45 מיליון צפיות תוך ימים ספורים, וכלל הסרטונים שלה נצפו למעלה מ-100 מיליון פעמים.

סרטון האודישן של סוזן מתוך "Britain's Got Talent"

סיפור שלישי: האיש שהציע לחברתו נישואים בטוויטר

דרו הציע לחברתו, שרה קולי, להתחתן איתו בטוויטר. מה שמדהים בעיני זה שהיא אמרה "כן".

היו בחורים רומנטיים נוספים שהלכו בעקבותיו

כאן מצורפת ההצעה וההסכמה

סיפור רביעי: האיש שהשיג עסקה של 30 מיליון דולר, אחרי שהעלה סרטון ביוטיוב.

מפיק סרטים שהעלה סרטון של פחות מחמש דקות, על פלישת רובוטים לעיר מונטוווידאו (!?), קיבל הצעה של 30 מיליון דולר להפקת סרט הוליוודי.

והנה הסרטון

סיפור חמישי: השחקן שעשה ding dong ditch ל-CNN בגלל תחרות בטוויטר

כן, אשטון קוצ'ר החליט שהוא מלך הטוויטר הבלתי מעורער וכדי להוכיח זאת הכריז על תחרות עם CNN הפופולארית. הוא פרסם שאם ישיג מיליון עוקבים בטוויטר יותר מהר מה-CNN הוא יצלצל בביתו של טד טרנר ויברח.

CNN ניסו להשיב מלחמה, אבל זה לא עזר להם…

סרטון התחרות של אשטון קוצ'ר

לבחירת הסיפור ההזוי ביותר לשנת 2009, כנסו כאן לפייסבוק שלנו להצביע וזכרו!

מי שלא מצביע…לא מצביע (סתם, לא משפיע!)

תחרות ראשונה נושאת פרסים שיוצאת לדרך בחסות אקליפטוס ואתם מוזמנים להשתתף.

בתחרות אנחנו רוצים למצוא את המוחות המבריקים שעומדים מאחורי החברים שלנו ואת יוצרי הבאז הויראלי ברשת.

אנחנו מזמינים אתכם למצוא סרטים, תמונות, קטעי אודיו וכל רעיון מבריק אחר שעולה לכם בראש ולצרף עד 2 משפטים אשר יסבירו את ההקשר של הקטע לחברת  "אקליפטוס"

למתחילים שביניכם מצאנו דוגמא קלילה

FaceBook Off

פייסבוק, אחת מהרשתות החברתיות הגדולות ביותר ואחת מהפלטפורמות בהן אנו מתמחים.

נתנו כאן דוגמא קלה אבל אנחנו לא נסתפק בזה מצפים ממכם ליותר!!

שיהיה בהצלחה,

חברת "אקליפטוס"

תקנון התחרות:

א. הפרטים – מהלך התחרות:

1. על כל קטע שעולה יש לצרף שורת הסבר בסטטוס שלא עולה על שני משפטים והוא יפורסם על גבי ה-wall של דף המעריצים של "אקליפטוס".

2. כל השורות חייבות להתפרסם החל מהיום, 20.12.2009 בשעה 18:00 עד יום רביעי ה- 30.12.2009 בשעה 16:00. למחרת, ביום חמישי 31.12.2009 נכריז על המנצח\ת המאושר\ת ועל הפרס המדהים.

3. המקום הראשון ייבחר במשותף על ידי צוות שיפוט של "אקליפטוס" לפי רמת המקוריות, בנוסף לכמות התגובות החיוביות ממשתמשים שונים וגם כמות הלייקים שיקבלו המתחרים על קטע הוידאו שהעלו. המשוואה היא: כמות התגובות החיוביות + שיפוט צוות אקליפטוס + כמות הלייקים שקיבל קטע הוידאו = הגבוה ביותר הוא המנצח.

4. לא יעלה כל לינק או סרטון או משפט שיש בו תוכן פוגעני (תוכן פורנוגראפי, תוכן אלים, תוכן גזעני וכדומה)

5. את הלינקים והמשפטים המקדימים יש לעלות בWall של אקליפטוס בלבד (בצורת כיתוב ולינק מתחתיו) ולא דרך אפליקציות כמו Youtube Video Box או אחרות.

ב. השתתפות:

1. מי יכול להשתתף? כל מי שרוצה, כל מי שחולה על הרשת, כל מי שרעיונאי ויביא וידאו ויראלי ומנצח, כל מי שמאוהב ברשתות חברתיות…בקיצר, בואו בהמוניכם!.

2. מי לא יכול להשתתף? עובדי חברת "אקליפטוס" (כי פשוט יהיה חבל עליכם…).

ג. ההסברים הזוכים:

1. המשתתפים מסכימים כי חברת "אקליפטוס" רשאית לעשות כל שימוש בשורות הסטאטוס שיתמודדו

בתחרות לרבות פרסומן באינטרנט, בדפוס או בכל מדיה אחרת – זאת תוך פרסום שמו של המחבר.

2. למען הסר ספק, הזוכה בתחרות לא יקבלו תשלום נוסף עבור הפרסום, אם יהיה, מלבד הפרסים שפורטו מעלה.

חברת "אקליפטוס" שומרת לעצמה את הזכות לשנות את תנאי התחרות בכל עת.

ט.ל.ח.

לפני כמה ימים החלטתי שאני צריכה למכור את טוטסי שלי. נכון, היה לנו רומן סוער של שלוש שנים, היו לנו ירידות ועליות ביחסים (אה, ויש לה גם צבע כחול מ-ה-מם!), אבל הגיע הזמן להיפרד לטובת מודל צעיר יותר.

אז מה כולם עושים בשביל למכור רכב? מפרסמים בשלושה אתרים עיקריים באינטרנט: יד2, WinWin או הומלס, מעלים מודעה בחינם (מלבד המשקיענים שבוחרים מודעה מודגשת), עושים לרכב בוק: פרונט, פרופיל ובגאז' ומקווים לטוב. חלק מהאתרים האלו עשו קישור לפייסבוק, אבל זה רק אומר שהם מתחילים להפנים את הפוטנציאל.

אבל אני לא כמו כולם.אני יודעת שיש כוח לרשתות חברתיות ולשמועות שעוברות מפה לאוזן ולכן החלטתי בצעד חדשני וחסר תקדים, לפרסם את מכירת הרכב שלי בפייסבוק. כך גם אוכל להביע את אהבתי והערכתי לטוטסי, אחרי שעברנו כל כך הרבה חוויות ביחד…

אז פתחתי את קבוצת "מודל 99' מחפשת את החצי השני" בפייסבוק, עם תמונות, סרטונים והמון קומפלימנטים. החברים שלי הצטרפו, הפיצו במהירות לחברים שלהם, רק חבל שאי אפשר לבדוק את הרכב דרך הפייסבוק, לעשות העברת בעלות והעברה בנקאית…רגע, למה בעצם לא?

תוכלו להגניב מבט ואולי גם להשאיר איזה משפט או שניים

http://www.facebook.com/home.php#/group.php?gid=219877239135&ref=ts

צעירה בנפשה, פנויה לרומנטיקה, מפנקת במושב האחורי ועוקפת בסיבוב.

הסרטון הראשון:

החלטות נועזות

לעוד סרטונים ועדכונים:

http://www.facebook.com/pages/manage/?act=20312739#/group.php?v=info&ref=nf&gid=219877239135