ההקדמה מהפוסט המשותף לקוחה מהבלוג של זהר אוריין

Deloitte אחת מחברות ראיית החשבון הגדולה בעולם, החליטה לשים קץ לתפיסה השמרנית כלפי חברות לראיית חשבון ולהראות שיש גם צד מגניב בעבודה בחברות כאלה. אכן הצדק אתה, וקיים צד כזה. היוזמה: Deloitte Film Festival. החברה פנתה לעובדי החברה והציעה להם לעשות סרטים קצרים שיענו על השאלה “מהי Deloitte עבורם”. התוצאות: מעל ל2000 עובדים השתתפו בתחרות והופקו כ- 400 סרטים ! החברה פתחה ערוץ ייעודי ב- YouTube ערוץ שאיפשר  לאנשים להצביע עבור הסרט האהוב עליהם. הבאז ברשת עשה את העבודה. המגזין Businees Week הכתיר את Deloitte כאחד ממקומות העבודה שהכי כדאי להתחיל בהם את הקריירה. והתוצאות לא איחרו להגיע; מספר המועמדים שהגישו מועמדות לחברה ב- 2008 עמד על  55,674 איש וב- 2009 קפץ ל- 65,492 איש.

צוות אקליפטוס כתב ביקורת מורחבת אתם מוזמנים לקרוא:

רבים כתבו על הקמפיין המוצלח של  Deloitte Film Festival…הקמפיין קיבל בעיקר תגובות חיוביות והנה כמה דוגמאות לבאז שהוא יצר בקרב בלוגרים שונים:

http://mikeg.typepad.com/perceptions/2008/03/time-out-for-a.html

מייק מגדיר את הקמפיין בתור קמפיין וידאו חברתי ומוצלח שיצר קהילה, וגם הצליח לייצר הרבה באז, הרבה כיף ובעיקר מעורבות רבה. הקמפיין הצליח ליצור מעורבות של יותר מ30,000 עובדים!! .

http://talkingic.typepad.com/foureightys_lee_smith_tal/2007/09/deloitte-film-f.html

לי כתב פוסט על התהליך שנוצר, באיזה שלבים נוצרה המעורבות הגדולה והחיובית ואיך הקמפיין כל כך הצליח. אני ולי חושבים אותו דבר, גם אני חושבת שהקמפיין הוא שימוש מדהים בכלי המדיה החברתית, זוהי דוגמא מקסימה ליצירת באז והנעה לפעולה.

הקמפיין יצר מסלול נהדר לגיבוש קבוצות של עובדים יחדיו, בנוסף לכך זה יצר תחרותיות חיובית ובריאה בין העובדים בעקבות הבאז שנוצר. הקמפיין יצר קטעי וידאו חכמים, מעיין "מאחורי הקלעים" קטנים שהיוו חלון שקוף לאיך החברה פועלת וניראית, איך העובדים מרגישים ומהן החוויות שלהם – החלון שנוצר פתח הזדמנויות הצצה של העולם החיצון פנימה, מה שלעניות דעתי רק יוצר עוד באז ועוד התעניינות. וחוץ מזה, ביננו, מה יותר גאוני מלערב את העובדים ולהניע אותם לפעולה, הם הרי הלב הפועם של הארגון, מה שמחייה אותו כל בוקר מחדש.

http://www.internalcommshub.com/open/channels/casestudies/deloitteviral.shtml?mxmroi=7046940/24972519/false

בריאן מספר על התהליך והיתרונות הרבים של הקמפיין. כחיזוק לדברי בריאן, אני חייבת להדגיש שהקמפיין ניחן בכמה נקודות מפתח חשובות שהייתי מיישמת בכל קמפיין:

1. פשטות ונוחות – הכלים נוחים, אפשר לצלם וידאו במהירות ולשתף ברשת בקלות.
2. הנעה לפעולה – קריאה נחרצת לקבלת תוכן גולשים (UGC ) – הרי מי לא אוהב לראות ולהיראות?
3. באז חיובי שגורם למעורבות – אם נוצר באז מסרטון גולשים, יגיע עוד סרטון גולשים, הגולשים ישתפו בתוך הארגון וגם מחוצה לו, באז ויראלי חזק יוצר עוד כדור שלג של באז ויראלי נוסף.
4. הצצה למשהו אמיתי וכנה – הצצה לתוך חיי הארגון, פנייה אישית ואנושית יותר, ולא קמפיין מעיק ומיותר. תוכן אמיתי מאנשים אמיתיים, תוכן שבא מחוויות, מרגש, מרצון חופשי. מה יותר כנה ומדהים מזה?

אסיים בציטוט מקסים מהפוסט של בריאן, שלעניות דעתי זה לב הקמפיין וזוהי הסיבה המרכזית שהוא הצליח: Showing a real human side"", וכמובן גם שימוש נכון ויעיל בכלי המדיה החברתית.

לחצו כאן על מנת לקרוא את הפוסט המשותף

כמו כל יהודי טוב, גם לי יש נטייה לסכם את השנה החולפת ככל שמתקרבים לסוף השנה האזרחית (או סילבסטר, רחמנא ליצלן). כל אתר שמכבד את עצמו באינטרנט מעלה את סיכומי השנה במוסיקה, בקולנוע ובחדשות והפעם, בגלל תחום העניין המרכזי שלי, בחרתי לערוך את סיכום השנה ברשתות החברתיות.

מסתבר ששנת 2009 הביאה לנו לא מעט סיפורים הזויים ברשתות החברתיות, שאנו עדיין מנסים לפענח את טיבן האנושי-תרבותי-מסחרי. הבאתי לפניכם מבחר סיפורים שהדהימו אותי ואשמח אם תציעו סיפורים שאתם נתקלתם בהם, ולבסוף תצביעו עבור הסיפור ההזוי ביותר לשנת 2009.

דרך אגב, שקלתי אם להכניס כאן את הסיפורים החשובים, כמו בחירתו של אובמה, או להבדיל אי בחירתו של אחמדינג'אד, אבל החלטתי שחשיבותם של סיפורים אלו כבר דוברה מספיק…

אז יאללה, מוכנים?

מתחילים…

סיפור ראשון: האיש שמכר את החיים שלו באי ביי.

איאון אושר התעורר בוקר אחד בביתו שבפרת', כדי לגלות שאשתו עזבה אותו. מה נשאר לו לעשות? כמובן, להציע את חייו על כל תכולתם, כולל ביתו, מכוניתו, חבריו ואופנוע הים שלו למכירה פומבית באי ביי. במשך שלושה חודשים הוא העלה לרשת סרטונים על חייו וקיווה לסכום בן 6 ספרות, אולם כאשר הסתיימה המכירה ביוני השנה, הוא התאכזב לגלות שהסכום הגבוה ביותר היה "רק" כ-300,000$.

הסרטון שבו איאן מציע את חייו למכירה

סיפור שני: המובטלת שהפכה באמצעות יוטיוב לזמרת המצליחה ביותר .

למי שהספיק לשכוח, סוזן בויל, שהיתה בעבר הבדיחה של כפר נידח בסקוטלנד, הפכה תוך שבעה חודשים לאחד הפרצופים המוכרים בעולם. סרטון האודישן לתחרות הכישרונות הבריטית, אשר הועלה לאתר YouTube, הפך לתופעת אינטרנט וזכה לכ-45 מיליון צפיות תוך ימים ספורים, וכלל הסרטונים שלה נצפו למעלה מ-100 מיליון פעמים.

סרטון האודישן של סוזן מתוך "Britain's Got Talent"

סיפור שלישי: האיש שהציע לחברתו נישואים בטוויטר

דרו הציע לחברתו, שרה קולי, להתחתן איתו בטוויטר. מה שמדהים בעיני זה שהיא אמרה "כן".

היו בחורים רומנטיים נוספים שהלכו בעקבותיו

כאן מצורפת ההצעה וההסכמה

סיפור רביעי: האיש שהשיג עסקה של 30 מיליון דולר, אחרי שהעלה סרטון ביוטיוב.

מפיק סרטים שהעלה סרטון של פחות מחמש דקות, על פלישת רובוטים לעיר מונטוווידאו (!?), קיבל הצעה של 30 מיליון דולר להפקת סרט הוליוודי.

והנה הסרטון

סיפור חמישי: השחקן שעשה ding dong ditch ל-CNN בגלל תחרות בטוויטר

כן, אשטון קוצ'ר החליט שהוא מלך הטוויטר הבלתי מעורער וכדי להוכיח זאת הכריז על תחרות עם CNN הפופולארית. הוא פרסם שאם ישיג מיליון עוקבים בטוויטר יותר מהר מה-CNN הוא יצלצל בביתו של טד טרנר ויברח.

CNN ניסו להשיב מלחמה, אבל זה לא עזר להם…

סרטון התחרות של אשטון קוצ'ר

לבחירת הסיפור ההזוי ביותר לשנת 2009, כנסו כאן לפייסבוק שלנו להצביע וזכרו!

מי שלא מצביע…לא מצביע (סתם, לא משפיע!)

כשאני הולך למצגות, אני נתקל פעמים רבות במנהלי שיווק או מנכ"לים שמחפשים מדד לשיווק ברשתות חברתיות. כולם מגלגלים על לשונם את מושג ה-ROI (Return On Investment ובתרגום חופשי – החזר ההשקעה). המנהלים התרגלו שעד היום הם העלו באנרים או דפי נחיתה או מבצע כלשהו באתר שלהם ויכלו לקבל נתונים על כמות ההקלקות, או כמות הטפסים שמולאו או כמות ההזמנות והעסקאות שבוצעו דרך האתר. אה, והם גם אוהבים מספרים…

אבל זה שאתה לא יכול למדוד במספרים את הפעילות ברשתות חברתיות, לא אומר שהיא לא רווחית או מחזירה את ההשקעה…
כיצד תמדוד כמה אוזניים שמעו על הקמפיין החדש שלך דרך הפייסבוק? ואיך תמדוד כמה קשרים עסקיים או המלצות על העסק שלך נוצרו דרך לינקדאין? וכיצד תמדוד כמה לידים הגיעו אליך דרך הבלוג?

Erik Qualman ואנשי Socialnomics הראו במצגת Social Media ROI שיש רווחיות ואפשר למדוד אותה,
גם אם לא בכלים המסורתיים שהתרגלנו אליהם עד היום…

והנה מקצת העובדות מתוך המצגת שבחרתי להביא:

1. לכ- 300 אלף עסקים יש נוכחות בפייסבוק וכשליש מהם הם עסקים קטנים.

2. Gary Vaynerchuk הגדיל את העסק המשפחתי שלו מ-4$ מיליון דולר ל-50$ מיליון דולר, באמצעות מדיה חברתית. הוא חישב ומצא ש:
- 15,000 בדיוור ישיר = 200 לקוחות חדשים
- 7,000 בשילוט חוצות = 300 לקוחות חדשים
- 0$ בטוויטר = 1800 לקוחות חדשים

3. חברת Lenovo הצליחה לחסוך 20% מפעילות שירות הלקוחות הטלפוני שלה, באמצעות קהילת שירות באינטרנט.

4. חברת התוכנה Genius.com דווחה ש-24% מהלידים שהגיעו אליה דרך הרשתות החברתיות, הפכו להזדמנויות עסקיות.

5. זוכרים את הקמפיין השערורייתי של בורגר קינג שבו מכרו 10 חברים בפייסבוק תמורת וופר?

ובכן, הם השקיעו בקמפיין הזה 50,000$ והגיעו לחשיפה של 32 מליון אזכורים במדיה, שוות ערך להשקעה של קמפיין של 400,000$ . (זה למשל נושא לפוסט בפני עצמו, על איך לייצר באזז ברשת…עצה שלי – בעזרת אנשים יצירתיים…).

6. מצאנו 2 פוסטים חביבים בנושא Social Media ROI מהאתר המדהים שבוודאי כולכם מכירים:

http://mashable.com/2008/07/31/measuring-social-media-roi-for-business/
http://mashable.com/2009/10/27/social-media-roi/

ואתם, מה דעתכם?

כמו שדור ההורים שלי עמדו שעות בתור כדי לקנות כרטיסים לפול מקרטני, כששמעתי שביז סטון, מייסד "טוויטר", מגיע לישראל, היה לי ברור שבתור אחת שמסניפה שורות בטוויטר עוד לפני ארוחת הבוקר, אהיה מהראשונים שיתייצבו לשמוע אותו. ביז, רק בן 35, והצליח להגשים את החלום הרטוב של דור ה-Web 2.0, שם מבחינתי את ביל גייטס בכיס הקטן. הנה מבחר ציטטות מדבריו בכנס של "NETWORKING 2009" של בוגרי המסלול האקדמי המכללה למינהל והרשמים שלי.

שתהיה לכם קריאה מהנה ואפקטיבית.

1. "יש לי עוד הרבה מה ללמוד על עסקים, אולי אקח את ההצעה של ללמוד פה תואר".

(אני: אם יצליח לעמוד בשכר הלימוד…)

1. (אני: לאור העובדה שהוא נשוי טרי, זה מרשים שהוא אמר:)

"כבר 10 שנים אני מפתח מערכות תקשורת בין אנשים, עבדתי בעבר בגוגל וכעת טוויטר"

1. "הרבה פרויקטים שלי נולדו מדברים לא מתוכננים, כך גם נולד טוויטר. החשיבה היא במקום לראות את הניסיון כטעות, צריך לבדוק מה חיובי וחדשני בו."

(אני: גם המוח היהודי חושב כך, "מעז יצא מתוק")

1. "בתיכון הקמתי יחד עם המאמן את קבוצת לקרוס וזה הצליח כי לא היה דבר כזה קודם".

(אני: בתיכון הקמתי קבוצת העתקות וזה לא הצליח כי תפסו אותנו)

1. על הטרנד שהתפתח בשנים האחרונות על תקשורת בין אנשים: "אנשים עדיין מתקשרים דרך האימייל או במסנגר"

(אני: איזה פרימיטיביים!), "אבל יש מעבר לדרך התבטאות פתוחה יותר כמו רשתות חברתיות"

בשנת 2000 – 2001 היה לי בלוג על בלוגינג".(אני: מגניב, אולי אכתוב בלוג על בלוג שכותב על בלוגיניג?)

1. "טוויטר זו תקשורת פתוחה (open source movement)"

(אני: מושג מגניב ששווה קיצור! OSM)

1. "הרבה מפתחים אמרו לי שהרעיון של טוויטר מאוד פשוט וכדאי להוסיף ווידאו או אפליקציות אחרות, אבל הרבה חברים ששלחנו להם להתנסות אהבו את הפשטות שברעיון."

(אני: שמעתי את זה באיזה מקום: "KISS: keep it stupid simple")

1. "ב- 2007 כבר היו לא מעט אנשים שהתחילו להשתמש בטוויטר. הייתי בכנס שהרבה השתמשו שם בטוויטר בינם לבין עצמם, זה עניין אותם יותר מאשר ההרצאות בכנס."

(אני: אמממ…נשמע מוכר, טוויט.)

1. "בחור הלך מפאב אחד לאחר ומצייץ לחבריו. כבר בדרך לפאב, החברים שהיו שם עברו לפאב שלו ותוך 8-10 דקות נהיה שם תור לא קטן."

(אני: הוא בטח צייץ שהיו שם כוסיות.)

1. על עדכוני חדשות מאזרחים בזמן אמת: "אנשים צייצו על רעידות אדמה בקליפורניה. זה היה מדהים מבחינתי, כי זה יצא לפני שהודיעו על כך בחדשות, בזמן שיא של 9 דקות הפרש מההודעה בחדשות".

(אני: פעם הבאה אני אשלח בזמן האמת בהפרש גדול יותר מההודעה בחדשות!)

1. על שימוש עסקי בטוויטר: "מותגים, חברות וארגונים התחילו  להשתמש בטוויטר, כמו מאפיה ניו יורקית שצייצה מתי העוגיות החמות יוצאות והעוגיות נחטפו בטירוף."

(אני: מעניין אם זה יילך טוב לארומה/ארקפה/קפה קפה גם בארץ…)

1. עוד על שימוש עסקי בטוויטר: "עסקים משתמשים בשירות לקוחות לפי ניטור MENTIONS של המותג וטיפול בלקוחות לא מרוצים."

(אני: זו הצעה טובה לחברות ישראליות עם כמות רבה של לקוחות עצבניים/מתלוננים…)

1. "רעיון חשוב שהיה לנו הוא לפתוח את העולם של טוויטר למפתחים. זה ממש תפס ויש כיום המון אפליקציות טוויטר למובייל (אייפון, בלקברי) ועוד."

(אני: מי עלה על הרעיון הזה קודם, אתם או פייסבוק?)

1. על פעילות בטוויטר למען הקהילה: "חשוב לנו לעורר מעורבות ובאזז לתרומות ולמעשים טובים כמו פרויקט 'ילדים לומדים לקרוא' שגויסו לו כספים דרך טוויטר."

(אני: תרומה לקהילה- אחלה מהלך יחצני!)

וגם גיא רולניק שאל כמה שאלות מעיינות:

• מה למדת מ 10 שעות בישראל?

"שיש הרבה מנכ"לים".

• מה זה טוויטר ב 140 תווים?

"זו דרך לשמור על חבריך מעודכנים, רשת של תקשורת פתוחה, עדכונים על מה קורה בעולם ובעולמם של אנשים".

(אני: זה יוצא 140, תבדקו!)

• איך עושים כסף מרשתות כמו טווויטר?

"שיתופי פעולה זה כמו מערכות יחסים חייבים יחסי Win Win, להשקיע בטוויוטר בכדי להחזיר חזרה את ההשקעה. השותפים שלנו למשל הם גוגל ומייקרוסופט".

(אני: פשששששששש שותפים שללא ספק יושבים טוובבבב…)

• טוויוטר חזק יותר במחשבים או במובייל?

"זה די מחולק אבל מובייל זה שוק שצומח בצורה אדירה".

(אני: אתם שמעתם את זה סלקום? אורנג'?  פלאפון? מירס? )

ועד לכנס הבא…צוות אקליפטוס מאחל לכם אחלה של סופש וכמובן שבוע מדהים!

היה לנו יותר קל לעכל את התיאוריה, שאנחנו בעצם תוצר של הברירה הטבעית, מעין "מרכבת גנים" שעליה רוכב הגן האנוכי במרוץ ההישרדות הגדול…

אבל בספר החדש "מכונת הממים",  מדובר כבר על הברירה הטבעית של הרעיונות.

כך קרה שבשלב מסוים של ההתפתחות האנושית, האדם התחיל לייצר פעילויות שאינן ביולוגיות וחיוניות להישרדותו, והתחיל התעסק באותן פיסות של תרבות/רעיונות או "ממים", אם תרצו. הרעיונות האלו שכפלו את עצמם בכל האמצעים הטכנולוגיים שפותחו, אם זה טלוויזיה, אינטרנט או כתב יתדות.

המדיומים החדשים יצרו סוג חדש של תקשורת. אם בעבר התקשורת התקדמה בצורה ליניארית למשל מאב לבנו, כיום התקשורת מאפשרת העברת רעיונות מאחד לרבים (הגזע הראשון שהתנסה בכך היו גננות ומורות…)

עכשיו כבר יש המון רעיונות והמון שכפולים וכולם מתחרים על מקום ומשאבים מוגבלים. הרעיון שישרוד הוא הרעיון ה"ראוי" ביותר…האומנם?

ואיך כל זה מתקשר לי לעניין הרשתות החברתיות באינטרנט? הרי כל מי שרוצה לעשות שיווק ברשת, מחפש את ה"באזזז", אותו רעיון ייחודי שינצח את כל מיליוני הרעיונות שמסתובבים בעולם (ואנשים הם רק ה"נשאים" שלהם, אם נהיה ציניים לרגע).

הבנת תיאורית ה"ממים" יכולה לעזור לנו לפצח את העניין הזה, כי לפעמים צריך לחזור לתובנות האנתרופולוגיות הבסיסיות ביותר על מנת להבין את הכאן ועכשיו.

סוזן, מחברת הספר, מביאה כמה אלמנטים שיכולים לגרום לרעיון להגיע למקומות גבוהים:

ככל שהרעיון יותר מעורר/מזעזע מבחינה רגשית, סיכוי גובה יותר שלא יודח ויעבור לשלב הבא…

טוב, זה לא משהו חדש, אבל עדיין לפעמים אנו שוקעים בהסברים רציונאליים ופילוסופיים מרתקים, אבל שוכחים את האמוציות…ולכן הוספתי את הקטע הידוע הבא…תודו שהוא עבד!

ככל שאתה מביא משהו קרוב יותר למקור האהוב, כך הסיכוי של הרעיון שלך להתקבל יותר גבוה. למשל, אם יש מרק אהוב, עדיף שתעלו את המתכון שלו ולא תיאור ציורי.

לכן הבאתי כאן את המחברת עצמה, מתוך הרצאה מופלאה באתר Ted. עם זאת, אני חייב לסייג, לאור הצלחת כל החיקויים שיש לרעיונות טובים, לסרטים, לספרים ולהצגות…

הרי כל תעשיית הפרסומות וכל הפארודיות מבוססת על טוויסט מצחיק של המקור. אולי עדיף לפעמים להביא את החיקוי המצחיק ו"לרכב" על הצלחת הרעיון המקורי?

קישורים נוספים:

http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=689910

בכל אופן, זהו ספר חשוב שגורם לחשוב!

קריאה מהנה!

כתיבה: ענבל גלעדי, מנהלת תוכן "אקליפטוס" ובלוגרית שנתפסה ברשת.

ואסיים בהמלצה אישית על בלוג אישי של אליעזר יערי (איש הטלוויזיה).

דרור בלומנטל.

(עריכה: ענבל גלעדי)

מנוע חיפוש חדש שמבוסס על רשתות חברתיות? האם זה סיוט או חלום?

ומעניין איזו תמונה תעלה כשאכתוב "הפצצה של השכבה שהשמינה אחרי שתי לידות"

או "החנון של הכיתה שהיום נוסע בBMW ולא רואה אף אחד ממטר"?

והאם המושג " לך חפש ת'חברים שלך" מקבל משמעות חדשה?

רק בשבוע שעבר בתערוכת Web 2.0 EXPO, הכריזה "גוגל" על פיתוח פיצ'ר חדש שנקרא "Social  Search" והציגה דמו קצר למשתתפים הסקרנים.

למרות שהפרטים עדיין מעורפלים, בן פר מדווח על שידוע כרגע:

הכפתור הנחמד של ה-search יחפש גם מידע ברשתות חברתיות למשל, תמונות בפליקר של חברים שלך, או עדכונים של תמונות בסטאטוס של החברים. זה יהיה חיפוש משולב בדומה לחיפוש תמונות או חדשות.

החיפוש יערך ברשתות חברתיות המקושרות לפרופיל הגוגלי שלך ולכן, ככל שאתה יותר "מחובר", יותר מידע יעלה בתוצאות החיפוש הזה.

ההשקה של החיפוש החברתי החדשני תיערך במעבדות גוגל בשבועות הקרובים.

דני סאליבן כותב ביקורת מעניינת על המנוע החדש ומציג כיצד אפשר להשתמש בו מבחינה מקצועית או שיווקית ולא רק כדי לבדוק איך החברים מהתיכון השתנו. למשל, אם היה עורך מחקר עיתונאי, ומכניס לפרופיל שלו בגוגל את החברים שלו בטוויטר, המנוע היה מעלה תוצאות חיפוש "רגילות" בנושא ובנוסף, תוצאות חיפוש מתוך הפרופילים של האנשים שהוא עוקב אחריהם בטוויטר…

ומכאן ואילך אפשר להשתולל עם הדמיון, תארו לעצמכם שהמחקר העיתונאי הוא על עצמי, אני יכול לראות מה 'מטוויטים' עלי מאחורי הגב…

כותבת: ענבל גלעדי, מנהלת התוכן "אקליפטוס" ובין היתר, בלוגרית שנתפסה ברשת

What is Google Wave?

או האם אפשר להספיד כבר את ה Email שכבר הפך להיות הכתובת השנייה שלנו?

תארו לעצמכם שיש לכם אירוע חשוב שאתם מארגנים ואתם רוצים ליידע כמה שיותר חברים מהפייסבוק, מהקפה, מהעבודה הקודמת, מלינקדאין ואולי גם ממיספייס (שיהיה), להזמין כיבוד מסוים וקישוטים מאתר של מסיבות, להציג למוזמנים פלייליסט שיבחרו ממנו שירים ולהעלות תמונות של האירוע שעבר מה-picasa, וכל זה מבלי לפתוח עשרות חלונות ובכמה שפחות זמן.. אה, אז בשביל זה יש-Google Wave (גוגלגל, בתרגום חופשי).

אם לא השתכנעתם, צפו כאן בסרטון המצוין של epipheo studios, שממחיש את השימוש בכלי החדש במקומות עבודה, למשל משרדי פרסום, חברות הפקה ועריכה ומ.א.א (מכורי אינטרנט אנונימיים).

המאמר הטרי מהתנור מגיע מTechCrunch וטוען כי הגוגל ווייב הוא לא עוד כלי שנועד להקל על חיינו, אלא הוא ישנה את הדרך בה אנחנו מתקשרים והדרך הזאת נקראת Passive-Aggressive Communication (קצת פסיכולוגיה של האינטרנט, מה יש?)

אבל כמו שההיסטוריה כבר הוכיחה בעבר, לפעמים רעיון טוב לא מצליח, רק בגלל שהקדים את זמנו (תשאלו את ואן גוך…)

אז כרגע מנסים לשווק את ה-Google Wave מצד אחד לגולשים, כדי שיהיה טראפיק ולקוחות ומצד שני לכל האתרים והרשתות החברתיות, כדי שכולם ידברו ב"גוגל ווייבית" ויעלו על הגל החדש.

ג'וש ממשבל כבר כתב על כך שהפייסבוק צריך לקפוץ לסירה הזאת, בבחינת If you can’t beat them, join them…

אז מה לעשות בשביל להתנסות?

הצעד הראשון הוא לקבל הזמנה. יש אפילו אתר שכולו מוקדש למטרה הזאת,

וברגע שעברתם את הסלקציה (סתם, כל אחד נכנס), תעקבו בזהירות אחרי ההוראות של בן במאמר "איך להתחיל עם Google Wave", או במדריך המלא ל- Google Wave, גם הוא פרי מקלדתו.

והכי חשוב, ספרו ושתפו מה אתם חושבים על Google Wave? האם זה הדבר הבא ומה שיביא את בשורת ה-Web3.0, או רק מהומה רבה על לא דבר? האם הוא באמת נוח לשימוש? האם יש באגים? האם יש יתרונות משמעותיים? תוכלו לשלוח למייל הזה המלצות או ביקורות ותוכלו לעלות לאתר של חברת "אקליפטוס" –  חברת שיווק ויחסי ציבור ברשתות חברתיות, ולזכות בכבוד ויוקרה (בתור התחלה),

או שלא….

כותבת: ענבל גלעדי, מנהלת התוכן "אקליפטוס" ובין היתר, בלוגרית שנתפסה ברשת

מהי הדרך הטובה ביותר לשתף – פייסבוק מול טוויטר

כמה פעמים קרה לכם שנכנסתם לפייסבוק וראיתם סרטון מצחיק או מרגש או שיר נוסטלגי או ביצוע מדהים מהופעה חיה או פוסט שעלה בבלוג, שאחד החברים הוירטואליים שלכם שיתף ורציתם לשתף את כל החברים שלכם במכה?

הרי לפי הפתגם הידוע "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה", אם יש לך חברים מגניבים ושנונים, הרי זה אומר משהו עליך, לא?

ואז פינתם כמה דקות מיומכם העמוס כדי לשתף את חבריכם ולא ממש מצאתם דרך פשוטה לעשות את זה…הנה כבר הבנתם שזה לא שווה את המאמץ והזיעה והזמן ובכלל, ועד ששיתפתם עשירית מהחברים שלכם (בתנאי שיש לכם יותר מעשרה חברים…), כבר עלו בשורות הסטאטוס המפורסמות לפחות עוד עשרה קטעים מגניבים והחלטתם פשוט להרים ידיים ולחפש הזדמנויות אחרות להוכיח את מגניבותכם.

איך לשתף בכיף

אז הדרך הפרימיטיבית יותר היא פשוט לעשות copy paste ולהעלות את הלינק המדליק לתת קרדיט ליוזם השיתוף.

הפוסט The Speed of Share של MG Siagler מבית TehchCrunch, בוחן את הדרכים המקובלות והיותר חדישות לשתף (מסתבר שגם את זה צריך לדעת איך לעשות…)

מעשה בשני כפתורים

היתרונות של הפייסבוק ברורים, קודם כל הגודל כן קובע. מסת המשתמשים יכולה להגיע ל-30 מיליון. אבל מהירות וקלות השיתוף היא עקב אכילס שלו.

TehchCrunch ניסו והשוו את כפתור tweetmeme שפותח חלון חדש ובו המאמר המופץ לאחר ששלח הודעה לכל החברים על העדכון לכפתור שנותן פונקציה דומה בפייסבוק. בטוויטר זה לקח בערך 3 שניות, בעוד בפייסבוק, עד שהכפתור טען את החלון החדש, טוב נו, זה לקח עידן ועידנים. ואז זה לקח עוד כמה זמן עד שהוא עדכן ב-wall. ואם יש לך תמונה במאמר, בכלל הסתבכת. בסך הכל פייסבוק סחבו את העניין ל10-15 שניות, זמן לא מבוטל במונחים שיתופיים. בקיצור (או באריכות), אפשר בינתיים להכין קפה ולצאת לסיגריה.

לאחרונה פייסבוק הוסיפו את  everyone button ו- revamped its bookmarklet אבל גם הם לא פותרים את בעיית מהירות השיתוף. לפייסבוק אין גם פונקציה שמאפשרת לשתף מחדש בצורה נוחה ויעילה ומעבר לכך, אין אפשרות לתת פידבק, למשל Like למי שהתחיל את השרשרת. וכאן נתקע המעגל החברתי…

למען האמת גם לטוויטר עדיין אין, אבל הם מתכננים את ההשקה של Retweet API בקרוב ולנו ייקח זמן להטמיע…

שיתוף בטירוף

ובכל זאת, כמה שכלי השיתוף חשוב למשתמשים הפרטיים, למפרסמים המסחריים זה חשוב פי כמה מונים.

כי השיתוף הנוח והקל וזה שמאפשר גם ספירה מתורגם בשפת השיווק ל-traffic וגם במקרה של פייסבוק מול טוויטר הטראפיק אינו משקר! ב- TehchCrunch מאמינים שיתרון הגודל לא ימשיך לשחק לטובת פייסבוק ושבעתיד חשיבות השיתוף תהיה כל כך גדולה שהיתרון הזה ישאיר את הפייסבוק מאחור.

מה אנחנו אומרים כאן בארצנו חובבת הפייסבוק ולא ממש מבינה מה המהומה סביב טוויטר? ימים יגידו…

ענבל גלעדי, מנהלת תוכן בחברת 'אקליפטוס' ובין היתר, בלוגרית שנתפסה ברשת